דפוסים של לחץ תוך עיני לאורך כל היממה יכולים לספק מידע בנוגע לשיעור ההתקדמות של השדה הראייתי בגלאוקומה לעומת תיעוד ב'שעות העבודה'. עם זאת, מעט ידוע בנוגע לערך המוסף של ניטור רציף של הלחץ התוך עיני והסיכון המרובד של התקדמות השדה הראייתי במחלת הגלאוקומה.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה בוצע ב-50 מרכזי רפואת עיניים ב-13 מדינות. 445 משתתפים מטופלים עבור open-angle glaucoma ייצגו 445 עיניים ונכללו במחקר שנערך בין נובמבר 1999 ועד ספטמבר 2016.
מידע בנוגע ללחץ התוך עיני נאסף באופן רציף לאורך כל שעות היממה באמצעות חיישן עדשת מגע. כמו כן, נבחן מידע רטרוספקטיבי בנוגע לשדה הראייתי של המשתתפים שעברו לכל הפחות 3 בדיקות שדה ראייה אמינות בתקופה זו.
החוקרים השתמשו במידע זה על מנת לבחון את הקשר בין לחץ תוך עיני כפי שנמדד בניטור רציף לבין השינוי החציוני .mean visual field deviation changeי(MD).
מתוך 445 המשתתפים שנכללו, 238 (53.5%) היו נשים ו-394 (88.5%) היו לבנים. הגיל החציוני (סטיית התקן) וערכי ה-MD בזמן מדידת החיישן היו 68.9 (סטיית תקן 11.2) ו-9.0- (7.0 סטיית תקן) דציבלים. קצב השינוי של MD היה 0.46- (סטיית תקן 0.5) דציבל לשנה במהלך 5.2 (סטיית תקן 3) שנות מעקב. לאחר תיקון לחומרת ה-MD במצב הבסיס, הגיל והטיפול, מדדי הלחץ התוך עיני הרציף הבאים קושרו עם התקדמות מהירה יותר של השדה הראייתי: יחס חציוני מקסימלי בזמן ערות (β= 0.021-; רווח-סמך 95% 0.04- עד 0.003-), מספר שיאים ארוכים בזמן שינה (β= 0.036; רווח-סמך 95% 0.005 עד 0.067), תדירות צרורות עיניים ליליים (ocular pulse bursts)י(β= 0.027; רווח-סמך 95% 0.004 עד 0.051) ואמפליטודה גבוהה יותר של הצרורות הליליים (β= 19.739; רווח-סמך 95%, 1.333 עד 38.145).
החוקרים מציינים על כן שתוצאות ניטור לחץ תוך עיני רציף לאורך כל שעות היממה יכולות להיות קשורות לשיעור התקדמות השדה הראייתי בחולי גלאוקומה. על פי החוקרים, קשר זה הוא טוב יותר ממדידת Goldman שמתבצעת מספר פעמים במהלך שעות העבודה. על כן, מדידת לחץ תוך עיני באמצעות חיישן יכולה להיות כלי יעיל להערכת הסיכון לאובדן תפקודי עתידי, גם במצבים בהם אין מידע מספק בנוגע למצבו הקודם של החולה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
