מטופלים עם דמנציה עשויים להיות בסיכון מוגבר לאובדנות. זיהוי קבוצות המצויות בסיכון גבוה לכך עשוי לתמוך במאמצים ממוקדים להפחתת הסיכונים על ידי שירותים קליניים לדמנציה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'JAMA Neurology', מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשר בין אבחון עם דמנציה לבין הסיכון לאובדנות באוכלוסייה הכללית, ולזהות תתי-קבוצות המצויות בסיכון גבוה.
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר מקרה ביקורת מבוסס אוכלוסין באנגליה, אשר נערך החל מה-1 בינואר 2001 ועד ל-31 בדצמבר 2019. הנתונים הופקו ממספר רשומות אלקטרוניות מקושרות הכוללות טיפול ראשוני, שניוני, ומה-Office for National Statistics. משתתפי המחקר כללו את כלל המטופלים בני 15 ומעלה שנרשמו ב-Office for National Statistics באנגליה עקב תמותה אשר קודדה כהתאבדות או עם פסק open verdict, בין השנים 2001 ל-2019. כמו כן, לכל מקרה התאבדות הותאמו באקראי עד 40 משתתפי ביקורת חיים, לפי הטיפול הראשוני ותאריך ההתאבדות. חשיפת המחקר כללה חולים עם קידודים המתייחסים לאבחנת דמנציה, אשר זוהו במאגרי מידע של טיפול ראשוני ושניוני. החוקרים השתמשו ברגרסיה לוגיסטית מותנת על מנת להעריך את יחסי הסיכויים, ונערך תקנון למין ולגיל בתאריך ההתאבדות/הרישום.
במסגרת המחקר נאסף מדגם כולל של 594,674 משתתפים, כאשר 580,159 (97.6%) היו נבדקי ביקורת (גיל חציוני [טווח בין רבעוני] בעת התמותה, 81.6[72.0-88.4] שנים; 289,769 חולים גברים [50.0%]), ו-14,515 (2.4% ) נפטרו עקב התאבדות (גיל חציוני [טווח בין רבעוני] בעת התמותה, 47.4 [36.0-59.7] שנים; 10,850 חולים גברים [74.8%]). מבין אלו שנפטרו עקב התאבדות, ל-95 חולים (1.9%) הייתה אבחנה של דמנציה (חציון גיל [טווח בין רבעוני] בעת התמותה, 79.5 [67.1-85.5] שנים; משך חציוני [טווח בין רבעוני] של המעקב, 2.3 [1.0-4.4] ] שנים). לא נמצא קשר מובהק כולל בין אבחנת דמנציה לבין סיכון להתאבדות (יחס סיכויים מתוקנן, 1.05; רווח בר-סמך של 95%0.85-1.29). עם זאת, הסיכון להתאבדות גדל באופן מובהק בחולים שאובחנו עם דמנציה לפני גיל 65 שנים (יחס סיכויים מתוקנן, 2.82; רווח בר-סמך של 95%, 1.84-4.33), ב-3 החודשים הראשונים לאחר האבחנה (יחס סיכויים מתוקנן, 2.47; רווח בר-סמך של 95%, 1.49- 4.09), ובמטופלים עם דמנציה ועם תחלואה פסיכיאטרית נלווית (יחס סיכויים מתוקנן, 1.52; רווח בר-סמך של 95% 1.21-1.93). בחולים מתחת לגיל 65 ובפרק זמן של תוך שלושה חודשים מהאבחנה, הסיכון להתאבדות היה גבוה פי 6.69 (רווח בר-סמך של 95% 1.49-30.12) בהשוואה למטופלים ללא דמנציה.
החוקרים מסכמים כי יש צורך כי שירותי אבחון וניהול הדמנציה, הן במערך טיפול ראשוני והן בשניוני, יכללו הערכה ממוקדת של הסיכון לאובדנות בקרב הקבוצות שזוהו כבעלות סיכון גבוה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
